היום הייתה לנו פרידה מרגשת ומיוחדת שגרמה לי לחשוב.
בפרידה מהעבודה, ברגע הסופי והמרגש הזה כשאנשים מתכנסים כדי לדבר על מי שעוזב אוטוטו, יש הזדמנות גדולה ומעניינת לעוזב עצמו.
נניח שאנחנו אלה שעוזבים, מה שנקבל בפרידה, מתוך הנאומים של האנשים - זאת הזדמנות נדירה להביט על עצמנו מהצד.
להבין מי היינו עבור אחרים? מה עשינו ממש טוב ואולי לא ידענו שעד כדי כך?
מה יזכרו מאיתנו ועל מה אפשר להודות לנו במיוחד?
כל אלה מאפשרים לנו לעשות רפלקציה אחרת, דרך עיניי האחרים – משהו שלא ממש אפשרי ביומיום והוא מעניין ומחדד לנו כמה נקודות לגבי עצמנו.
לא משנה מאיזה צד אתם, עוזבים או נפרדים - אל תוותרו על ההזדמנות לפידבק המאוד חשוב הזה בסוף.
הסוף טומן הזדמנויות שממש כמו בהתחלה, תמיד כדאי לקחת.
Comentarios