בואו נתאר לעצמנו את הסיטואציה הבאה:
עשית משהו היום שממש התכוננת אליו וציפית שילך לך טוב, תכננת ורצית וקיווית, הכנת ובאת בזמן, חייכת וסיפרת ...ולא הלך. לא הלך לך טוב. לא עברת. עם דמעה מתגלגלת ופרצוף מבואס, כן כדי לקבל קצת תמיכה, את.ה מתקשר.ת לספר לאדם שהכי קרוב אליך.
האדם בצד השני מאוכזב ממך, ממש שומעים את זה בקול שלו. הוא אומר לך: נו זה היה די צפוי שתיכשל שוב, את לא לומדת מטעויות וככה זה ימשיך, את.ה כישלון. איך פישלת? שוב? למה? דממה.
את.ה מהרהר.ת במה שאמר האדם שהכי קרוב אליך, שמכיר אותך הכי טוב. בום.
ומה אם זה לא חבר טוב או חברה טובה שדיברו אליך ככה? אלא את.ה עצמך בראש שלך, ממש אחרי שקרה לך משהו שלא הלך לך כמו שרצית, כמו שציפית.
אנחנו טובים בלדאוג לשים לעצמנו פלסטר כשיש לנו איזו שריטונת מדממת. אבל, כשמשהו קורה אצלנו בפנים בעקבות אירוע חיצוני שהכאיב לנו כמו למשל דחייה, החמצה או פספוס איך נוכל לחזק את עצמנו במקום לחטט באותו מקרה שעורר בנו רגשית מעין שריטונת מדממת (המונח פסיכולוגי נקרא פצע רגשי).
טיפול אפקטיבי בפצעים רגשיים מצריך מאיתנו אימוץ הרגלים של היגיינה רגשית (Emotional Hygiene).
היגיינה רגשית פירושה המודעות לבריאות הפסיכולוגית שלנו, תוך אימוץ הרגלים יומיומיים שמטרתם למנוע ולהתייחס כראוי לפצעים הרגשיים שלנו.
על קצה המזלג, מדובר על אימוץ הרגלי "תחזוקה רגשית", כדי להתמודד טוב יותר עם אתגרי החיים.
אם נחזור לדוגמה למעלה, נוכל להמליץ לעצמנו על למידה ואימוץ הרגל של חמלה עצמית.
אוקי לא עברתי את הריאיון, דחו אותי שוב? חמלה עצמית תהיה להיות טובים לעצמנו, לומר לעצמנו שאנחנו אנושיים וככאלה גם אנחנו טועים כמו כולם, מבלי להגדיל או להקטין את הסיטואציה.
תחשבו כמה נעים ומכבד לומר לומר לעצמנו אחרי שלא הלך לנו: לא הצלחתי, אבל כן עשיתי את הכי טוב שלי , זה אנושי, זה קורה לכולם, אלמד מזה ובפעם הבאה ילך לי יותר טוב , ככה נקי ;)
לינק למאמר כרגיל :
Comments